מיסוי איגודים עבר מהפכה של ממש במסגרת תיקונים 50 ו-55 לחוק מיסוי מקרקעין, ששינו את כללי המשחק בנוגע לפירוק איגודים על פי סעיף 71 לחוק.
סעיף זה מאפשר, בהתמלא תנאיו, להעביר זכות במקרקעין בפטור ממס שבח אגב פירוק האיגוד לבעלי המניות. במשך השנים היווה הסעיף כר נרחב לתכנוני מס, חלקם לגיטימיים. בתכנוני המס הלא לגיטימיים נלחמו רשויות המס בחומרה, עד שאלה נחסמו בעקבות חקיקה מושכלת. תיקוני החקיקה האחרונים הפכו את פירוקי האיגודים לאחד הנושאים הסבוכים, אשר מקשים על קבלת החלטות עקרוניות בידי גופים השוקלים אם להיכנס למהלך של פירוק אם לאו. כך, נוספה "חיה חדשה" בדמות "הרווח הנוסף" כחלק מהוראת סעיף 17א' לחוק מיסוי מקרקעין. הוראה זו כוללת מנגנון מיוחד למיסוי רווחים "אבודים", ששימשו את האיגוד לרכישת המקרקעין.
לצורך זה, קובע הסעיף נוסחה לחישוב הרווח הנוסף, כך שההפרש בין יתרת שווי הרכישה של הזכות במקרקעין לבין המחיר המקורי של המניות, ימוסה. בנוסף, שונה המנגנון הקבוע בסעיף 31 לחוק, כך שהכלל לאחר תיקון 55 לחוק הינו כי שווי הרכישה של המקרקעין שהגיעו לידי בעל המניות לאחר פירוק האיגוד, יהיה שווי רכישת המקרקעין בידי האיגוד.

החריג לכלל, הקבוע בסעיף, קובע כי לגבי איגודי מקרקעין "ותיקים", אשר יום הרכישה של המניות באיגוד שמכוחם התקבלה הזכות במקרקעין קדם ליום פרסומו של התיקון לחוק, ושהיו איגודי מקרקעין ערב פירוקם - ימשיך לחול הכלל של "לפי המאוחר". ואולם, התיקונים החדשים גורמים לכמה עיוותי מס. כך, בעקבות התיקון קיים חשש כי במקרים מסוימים של מכירת המקרקעין בידי בעלי המניות, לאחר פירוק איגוד, "ילך לאיבוד" שווי הרכישה של המניות.

כוונתו המקורית של סעיף 17א' היתה להעניק לבעל המניות מעין הפסד הוני, שיקוזז כנגד השבח במכירת המקרקעין. ואולם סעיף 17א' אינו נותן מענה מלא לכל המקרים, ואינו חל על כל פירוקי האיגודים. הוראת התחולה של הסעיף קובעת כי סעיף 17א' יחול רק על איגוד, שיום הרכישה של הזכויות במקרקעין או הזכויות באיגוד המקרקעין היה לאחר 1 באפריל 1998. דהיינו, הוראת הסעיף לא תחול על איגודי מקרקעין ותיקים המחזיקים את המקרקעין במשך 7 שנים לפחות, טרם התיקון. בנוסף, הוראת התחולה של סעיף 17א' אינה חופפת את הוראת התחולה של סעיף 31 לחוק, שלפיה הסעיף יחול רק על מניות שנרכשו באיגוד לפני 12 באפריל 2005. נקשה ונשאל, מה על איגודים שאינם נכללים במנגנון הקבוע בסעיף 17א' לחוק או לזה הקבוע בסעיף 31 לחוק? (יש די הרבה כאלה). אין ספק כי הוספת אלמנט הרווח הנוסף במסגרת סעיף 17א' והוספת הוראות מעבר שאינן מקבילות זו לזו, יצרו בלבול, מבוכה ולא מעט עיוותי מס, שכיום רשויות המס מודעות להם היטב. ואולם עד שיתפזר הערפל ויתבהר המצב החקיקתי, אנו מצויים במצב המקשה הן על גופים רבים, פרטיים ועסקיים, הן על ציבור המייצגים, לקבל החלטה בקשר לכדאיות הפירוק של האיגוד. אם עד היום פירוק איגוד דרש עמידה בכמה תנאים מוגדרים בחוק, ונישום יכול היה לכלכל צעדיו - הרי שכיום העניין נהפך לסבוך ומורכב, המצריך בדיקה קפדנית של רזי החקיקה נוסף על בדיקת פרמטרים רבים. מצב זה גורר התלבטויות קשות, האם כדאי בכלל להיכנס להליך של פירוק כשתוצאות המס אינן ודאיות. מן הראוי לזכור כי מטרת חקיקתו המקורית של הסעיף היתה לעודד פירוקי איגודים - כך שהמקרקעין יוחזקו בסופו של דבר ישירות בידי בעלי המניות, תוך שמירה על עיקרון רציפות המס.
בנוסף, ממילא מדובר בסעיף שאינו מעניק פטור אמיתי ממס, אלא דחיית מס בלבד. והחשוב מכל, אמצעי הפירוק הינו מכשיר חיוני מאין כמותו במשק מודרני. הראיה - הסעיפים המקבילים העוסקים בשינויי מבנה, בפרק המיזוגים והפיצולים במסגרת סעיפים 105-103 לפקודה, זוכים לעדנה בעקבות תיקוני חקיקה מושכלים, שדווקא מקלים על השימוש בהם. ואכן, קריאתנו לעשות כל הדרוש כדי לאפשר שימוש יעיל ונוח גם במסגרת סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, נפלה על אוזניים קשובות. רשויות המס, ובמיוחד הגורמים בנציבות מס הכנסה האמונים על ההמלצות לשינויי חקיקה, ערים לעיוותי המס שנוצרו ושוקלים בכובד ראש בימים אלה את ביטולו של סעיף 17א לחוק מיסוי מקרקעין.

פורסם בהארץ בתאריך 03/02/2006